"מיקבוץ" / עיר בזעיר אנפין

"לא עיר מנוכרת ומנכרת היוצאת לשוח אל הכפר כדי לנשום אויר צח ותיירות
מצועצעת, ולא כפר המתארח בעיר מפתה בכל מכמניה וזרה לרוח האדם, משהו
אחר." א.ד גורדון
הקיבוץ מהווה תופעה ייחודית בעולם, מאז ראשית ימיו מתפקד כמרחב חוץ עירוני רישתי וייחודי,
אך תהליכי התרחבות ושינויים בתרבות הבנייה העירונית הישראלית, הקיבוץ נכלא בין גושי ערים
ואיבד את ייחודיותו הכפרית. בעבר היו קיימים בארץ כ- 270 קיבוצים, היום קיימים כ- 30 .
הקיבוצים ניסו להתאים את עצמם לדפוסי האורבאניזם החדש, והתרחבו בדמות "שכונות
הרחבה", אזורי תעסוקה ומסחר גדולים. ענף התיירות הקיבוצים התפתח על רקע נסיגתם של
שטחי החקלאות כל זאת ועוד כדי להנשים בצורה מלאכותית את המערכת הדועכת ממילא. -
בפועל, נוצר פער עצום בין הערכים עליהם מושתת התכנון הקיבוצי המקורי השרשי והאורגאני לבין
התכנון החדש מבוסס מובלעות מגורים חד משפחתיות. בניגוד לערים ויישובים כפריים שהתפתחו
באופן ספונטני או מתכונן לאורך ההיסטוריה, פריסתו התכנונית של הקיבוץ אימצה מאפיינים של
שכונות שינה כלווין בעיר. מתקיימת הזדמנות לתכנן את הקיבוץ בשילוב מרכיבים אורבניים
טיפוסיים, )אזורי תעשייה וייצור, תרבות, חינוך...( עם איכויות כפריות )חיבור לחקלאות, לטבע
ולנוף(. המרחב הפיזי של הקיבוץ נותן ביטוי לרעיון "הקומונלי" בכך שהחברה והמרחב הציבורי
שלה חשובים יותר מאינדיבידואליזם התיישבותי.
"התכנון הקיבוצי נבנה כתוכן אידיאולוגי לאידיאה הקיבוצית, תוצאה של אורח חיים שיתופי, שוויוני
ושל קהילתיות . תכנון המכלול כמשלב והיוצר את הקהילתיות והשיתופיות. הקיבוץ כולו תוכנן
כמרחב אחד כולל עיר קטנה המספקת את צורכי תושביה בכל תחומי החיים במרחב קומפקטי." -
(מתוך "לא עיר, לא כפר", פרדי כהנא)
בכוונה לבחון אלטרנטיבה למודל אורבני חדש, שמנסה לוותר על מחיקת הקיבוץ על ידי התפרסות
הערים ונטרול של המרחב החונק הסוגר על הקיבוצים. הפרויקט מבקש ליצור יישות חדשה מתוך
המפגש בין שתי זהויות העירונית והקיבוצית. וזאת תוך שמירה על ערכי הקהילתיות והמוסדיות -
הציבורית כעקרון מרכזי בתכנון.
רעיון ה"מיקבוץ" נובע מתכנית משנות ה- 80 (יצירת רקמה משותפת למספר קיבוצים, על מנת -
לאפשר אזור תווך לשירותים ותשתיות משותפות תוך חיזוק קשרים בין הקיבוצים ויצירת מרקם
מעין עירוני), כלומר שינוי דפוס המרקם הקיבוצי הדליל, אל מרקם עירוני תוסס. הפרויקט מעוניין - -
להפעיל את רעיון המיקבוץ על העיר הסוגרת והקיבוץ הכלוא.
הפרויקט ממוקם בין הקיבוצים געש ושפיים. קיבוצים אלו נחשבים לשני "זרמים" שונים בחברה
הקיבוצית, אך מבחינה תכנונית, חוזקתם וחולשתם, דומים הם. התכנון הרדיאלי ברור מאוד בשני
הקיבוצים הללו, וניתן לראות את ההתפתחות של הקיבוץ והשתנותו. שני הקיבוצים הללו הופרטו,
והם הקימו מעטפת פונקציות מודרניות, אנטי קיבוציות, אשר מהוות מוקד הכנסה לקיבוץ מרכזי -
מסחר גדולים, תיירות, ובתי ספר אזוריים. התווך הקיים בין הקיבוצים כיום הינו שדה ריק ולא
מתוכנן.
הרעיון ב"מיקבוץ" הינו להפוך את התרחבות הקיבוצים ההתפתחות אורגאנית, אשר הולכת
ונבנית עד למפגש עם העיר והרחבתה. פיתוח זה מושתת על תוואי המרכז לתוכו את הפונקציות
בעלות מסת הבינוי גדולה המותאמת לשימושי מסחר, תעסוקה, חינוך, תיירות ומגורים. אל
ה"קיבוץ הישן" נוספות שכבות מעטפת של בינוי חדש אשר הולכות נבנות מהמרכז החוצה,
ומהחוץ בחזרה ל"גרעין". התכנון הרדיאלי של הקיבוץ הישן מתעבה תוך ציפוף הדרגתי ושמירה
על ערכי הקיבוץ המסורתיים. אזור המגורים ה"חדש" של הקיבוץ, יוצר הזדמנויות למערכות
קהילתיות הנשענות על בינוי המקיף חצר, תוך יצירת היררכיה של חצרות מהחצר הציבורית -
ביותר ועד לחצר הביתית ביותר. הזרימה והתפתחות מבלוק המגורים החדש, שצמוד לקיבוץ הישן,
ועד לתווך שביניהם, יוצרים טרנספורמציה אבולוציונית שהולכת ומתעבה לגריד העירוני, אך בשל
מגוון צורות הבינוי יאפשרו לכל פרט למצוא את האיזון הנוח לו בין "קיבוציות" ל"עירוניות".
ככל שעקרונות התכנון והבינו החדש יתאימו את עצמם לערכי הקיבוץ הישן, תוך התאמה לשינויי
דפוסי תעסוקה ובילוי, הם יקשרו ויחברו בצורה הטובה ביותר בין ה"התותבת" לגוף. המטרה היא
ליצור עירוניות מרקמית חדשה, המתבססת על ערכי הישן, תוך מתן כבוד גם למתחדש לזה אשר -
הקיבוץ זקוק לו כדי להמשיך להתקיים.